The Weekly Aliyot

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ג

א) נבילת העוף הטהור, מטמא מן התורה: מפי השמועה למדו שזה שנאמר "וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה, באזרח ובגר -- וכיבס בגדיו ורחץ במים" (ויקרא יז,טו) -- אינו מדבר אלא בנבילת העוף הטהור בלבד, שהוא אסור משום נבילה וטריפה.

ב) וכיצד היא טומאתה, אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, ולא כשהיא בתוך הפה, אלא בתוך בית הבליעה: שנאמר "וכל נפש אשר תאכל" (ויקרא יז,טו), אינה מטמאה אלא כשהיא בבית הנפש. וזה שנאמר "תאכל" -- לתת שיעור לטומאתה כשיעור אכילה, שהוא כזית. והרי נאמר בה "וכיבס בגדיו" (שם) -- מלמד שהמיטמא בה מטמא בגדיו עד שיפרוש ממטמאיו, כמו שביארנו.

ג) כיצד, הבולע כזית מנבילת העוף הטהור,ונגע בכלים בשעת בליעתו -- טימאן, ונעשו ראשון לטומאה.

ד) היה נוגע באדם ובכלי חרס בשעת בליעתו -- לא טימאן, כמו שביארנו בשאר אבות הטומאות. ואחר שבלע -- אינו מטמא שאר כלים, שהרי הוא ככל ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו: שאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש, אינו מטמא כלי. [ב] אין נבילת העוף הטהור צריכה מחשבה, לטמא טומאה זו החמורה; אלא כיון שבלע ממנה כזית מכל מקום, הרי זו מטמאה בבית הבליעה.

ה) חישב עליה לאכילה, הרי זו מטמאה טומאת אוכלין; והרי היא כאוכל ראשון לטומאה -- אף על פי שלא נגע בה טומאה אחרת, אינה צריכה הכשר.

ו) [ג] פרה אדומה ושעירין הנשרפין אינן כן, אף על פי שהן מטמאין המתעסק בהן: אם חישב עליהן לאכילה -- צריכין שתיגע בהן טומאה, ואחר כך יטמאו טומאת אוכלין.

ז) [ד] כזית מנבילת הבהמה, שתחבו בכוש והכניס לתוך מעי האישה מלמטה, או שהכניסו לתוך בליעתו של חברו, במקום שנבילת העוף מטמאה -- הרי זה טמא משום נושא, לא משום נוגע, כמו שביארנו בתחילת הספר.

ח) [ה] הכורך כזית מבשר נבילת העוף הטהור בחזרת וכיוצא בה, ובלעו -- אף על פי שלא נגע בגרונו, הרי זה טמא; כרכו בסיב, ובלעו -- הרי זה טהור.

ט) [ו] הבולע נבילת העוף הטהור, ואחר שבלעה הקיאה קודם שתתאכל -- הרי זה אינו מטמא כשתצא לגרונו, בשעה שמקיאה: שאינה מטמאה בבית הנפש אלא בשעת בליעה, לא בשעה שמקיא אותה.

י) [ז] מעי של נבילת העוף הטהור שבלעו, מקצתו בבית הבליעה ומקצתו בחוץ בתוך פיו -- אם יש בבית הבליעה כזית, הרי זה טמא; ואם לאו, טהור.

יא) [ח] בלע ממנה אבר שלם שאין בו כזית, אינו מיטמא. אפילו נטל ציפור, ואכלה -- אם יש בה כזית, נטמא; ואם לאו, טהור.

יב) [ט] הכנפיים והנוצה -- אף על פי שהן כאוכלין, ומיטמאין ומטמאין טומאת אוכלין -- אינן מצטרפין בנבילת העוף הטהור לכזית; אבל המקומות הרכים הקרובים לבשר מן החרטום, והציפורניים -- הרי הן כבשר, ומצטרפין לכזית. ראשי אגפין, וראש הזנב, והעצמות, אפילו הרכות -- אינן מצטרפין.

יג) [י] האוכל מנבילת העוף הטהור, מן העצמות הרכין, או מן הגידין, ומן השלל של ביצים, ומן הדם, ומבשר מן החי ממנו -- טהור; אבל האוכל מן האשכול של ביצים, ומן הקורקבן, ומן בני המעיים, או שהמחה את החלב באור וגמאו -- הרי זה טמא, כאוכל מבשרה: שהשותה בכלל אוכל. המחהו בחמה וגמאו -- טהור, שהרי הסריחו.

יד) [יא] נבילת העוף הטהור שנפסדה מלאכול הכלב, טהורה; וכן אם יבשה כחרס, ואינה יכולה להישרות בפושרין מעת לעת ותחזור לכמות שהייתה -- הרי זו טהורה. והאוכל נצל של נבילת העוף הטהור, הרי זה טהור.

טו) [יב] עוף טהור שנטרף, ונשחט שחיטה כשרה -- שחיטתו מטהרתו, ואפילו נשחט בעזרה; ואם נמלק, ונמצא טריפה -- אין מליקתו מטהרתו.

טז) נמצאת אומר שהשוחט עוף טהור, בין בחוץ בין בפנים, בין קודשים בין חולין -- הרי זה טהור; והמולק חולין בפנים, או שמלק קודשים בחוץ -- הרי אלו מטמאין בגדים בבית הבליעה.

יז) [יג] המולק קודשים בפנים -- אם היו ראויין לקרבן, ולא נמצאו בהם מומין שביארנו במקומן -- הרי אלו טהורין. כיוצא בו, עגלה ערופה שנערפת כהלכתה -- טהורה: כפרה כתוב בה כקודשים. וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל -- אף על פי שאסורה בהניה, הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה.

יח) [יד] נבילת העוף הטמא -- טהורה, ואינה מטמאה בבית הבליעה; ואם חישב עליה לאכילה, והוכשרה -- הרי היא כאוכלין טמאין, שהן ראשון לטומאה. הכנפיים, והנוצה, והמקומות הרכין מן החרטום ומן הציפורניים שלה -- הרי הן כבשרה.

יט) [טו] אחד העוף הטהור, ואחד העוף הטמא -- אבר הפורש מהן טהור, ואין בו טומאה כלל: שנאמר "ולאלה, תיטמאו... לכל הבהמה" (ויקרא יא,כד-כו) -- להוציא את העוף, שאין לו פרסה; ומפי השמועה למדו, שלא בא הכתוב אלא לטמא אבר מן החי של בהמה או של חיה.

כ) [טז] אבר מן המת מן העוף, הרי הוא כנבילת העוף שפירש ממנו: אם הייתה נבילת עוף טהור, מטמא טומאה חמורה בבית הבליעה בכזית; ואם חישב עליו לאכילה, מטמא טומאת אוכלין. ואם הייתה נבילת עוף טמא, מטמא טומאת אוכלין, אם חישב עליו, והוכשר; ואינו מטמא אוכלין אחרים, עד שיהיה בו כביצה, כשיעור כל האוכלין לטמא, כמו שיתבאר.