The Weekly Aliyot

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות סנהדרין פרק יט

א) כל לא תעשה שיש בו כרת ואין בו מיתת בית דין שלוקין עליהן אחד ועשרים ואלו הן, (א) הבא על אחותו, (ב) הבא על אחות אביו, (ג) הבא על אחות אמו, (ד) הבא על אחות אשתו, (ה) הבא על אשת אחיו, (ו) הבא על אשת אחי אביו, (ז) הבא על הנדה, (ח) האוכל חלב, (ט) האוכל דם, (י) האוכל חמץ בפסח, (יא) האוכל ביום הכפורים, (יב) העושה מלאכה ביום הכפורים, (יג) האוכל הנותר, (יד) האוכל פיגול, (טו) הטמא שאכל בשר קודש, (טז) הטמא שנכנס לעזרה, (יז) השוחט קדשים בחוץ, (יח) המעלה קדשים בחוץ, (יט) המפטם את השמן, (כ) הסך בשמן המשחה, (כא) המפטם את הקטורת.

ב) כל מחוייבין מיתה בידי שמים שהן בלא תעשה ויש בהן מעשה שלוקין עליהן שמונה עשר, ואלו הן, (א) זר שאכל תרומה גדולה בין טהורה בין טמאה, (ב) זר שאכל תרומת מעשר, (ג) זר שאכל בכורים אחר שנכנסו לירושלים, (ד) זר שאכל חלה, (ה) האוכל טבל שלא הורם ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר, (ו) האוכל עיסה שלא הורמה חלתה, (ז) כהן טמא שאכל תרומה טהורה, (ח) כהן שנכנס לקדש הקדשים שלא לעבודה, (ט) כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה, (י) לוי שעבד בעבודת כהנים, (יא) זר ששמש במקדש, (יב) מחוסר בגדים הרי הוא כזר ולוקה אם עבד, (יג) כהן טמא ששמש, (יד) שתוי יין ששמש, (טו) טבול יום ששמש, (טז) מחוסר כפורים ששמש, (יז) פרוע ראש ששמש, (יח) קרוע בגדים ששמש.

ג) אבל המשמש בלא קדוש ידים ורגלים אף על פי שהוא חייב מיתה אינו לוקה מפני שהיא מצות עשה, וכן נביא שכבש נבואתו, או שעבר על דברי עצמו, והעובר על דברי נביא, אף על פי ששלשתן במיתה אינו לוקה, שהן באין מכלל עשה שנאמר אליו תשמעון ולאו הבא מכלל עשה הרי הוא כעשה ואין לוקין עליו.

ד) כל לא תעשה שבתורה שאין בהן לא כרת ולא מיתת בית דין שלוקין עליהן מאה ששים ותשע, ואלו הן, (א) העושה אליל, (ב) העושה אליל לנוי, (ג) הפונה אל אלילים באחד מן המעשים, (ד) המקים מצבה, (ה) הנוטע אילן במקדש, (ו) הנותן אבן משכית, (ז) הנודר בשם עבודה זרה, (ח) הנשבע בשמה, (ט) הנהנה בה, (י) הבונה עיר הנדחת, (יא) הנהנה ממנה, (יב) העושה כחקות הגויים, (יג) הקוסם, (יד) המעונן, (טו) המנחש, (טז) החובר, (יז) הדורש אל המתים, (יח) המוחק שם וכיוצא בו כגון הורס אבן מן המזבח או שורף עץ מן המקדש, (יט) המכבה אש מן המזבח, (כ) העולה עליו במעלות, (כא) הנכנס לעזרה בבגדים טמאים, (כב) זב וכיוצא בו שנכנס להר הבית, (כג) המסיר בדי ארון, (כד) המזיח חשן מעל האפוד, (כה) הקורע פי המעיל, (כו) המקריב על מזבח הזהב, (כז) כהן שנכנס להיכל שלא בשעת העבודה, (כח) בעל מום שנכנס לשם, (כט) שתוי שנכנס לשם, (ל) בעל מום ששמש, (לא) ערל ששמש, (לב) כהן שעבד בעבודת הלוים, (לג) כהן שנכנס למקדש פרוע ראש, (לד) כהן שנכנס למקדש קרוע בגדים, (לה) המקדיש בעלי מומין, (לו) השוחטן, (לז) הזורק דמיהן, (לח) המקטיר אימוריהן, (לט) המקריב קרבנות גויים בעלי מומין, (מ) המטיל מום בקדשים בזמן המקדש, (מא) העובד בקדשים, (מב) הגוזז אותן, (מג) המקטיר שאור או דבש, (מד) העושה שירי מנחות מחמץ, (מה) המקריב בלא מלח, (מו) המקריב אתנן או מחיר כלב, (מז) הנותן שמן על מנחת חוטא, (מח) הנותן עליה לבונה, (מט) הנותן שמן בקרבן סוטה, (נ) הנותן עליו לבונה, (נא) המבדיל בחטאת העוף, (נב) הממיר בקדשי מזבח, (נג) האוכל בשר קודש שנטמא, (נד) האוכל מפסולי המוקדשין, (נה) כהן שאכל בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה, (נו) זר שאכל בשר קדשי קדשים אחר מתן דמים, (נז) זר שאכל בשר בכור, (נח) כהנת שנשאת לזר שאוכלת חזה ושוק אפילו לאחר מיתת בעלה, (נט) חללה שאכלה תרומה, (ס) האוכל קדשים קלים חוץ לירושלים, (סא) האוכל קדשים קלים קודם זריקת דמים, (סב) האוכל בכור חוץ לירושלים, (סג) האוכל מעשר שני אחר שראה פני הבית חוץ לירושלים, (סד) כהן שאכל ביכורים משנכנסו לירושלים קודם הנחה בעזרה, (סה) כהן שאכל ביכורים חוץ לירושלים אחר שהניחו בעזרה, (סו) האוכל מעשר שני שנטמא בירושלים קודם שיפדה, (סז) טמא שאכל מעשר שני הטהור בירושלים, (סח) האוכל מעשר שני באנינות וכן כל הקדשים, (סט) ערל שאכל בשר קודש או תרומות, (ע) האוכל ממנחת כהן וכן מכל דבר שהוא כליל לאשים, (עא) האוכל מבשר חטאות הנשרפות וכן מכל הטעון שריפה, (עב) השוחט פסח על החמץ, (עג) השובר בו עצם בין בראשון בין בשני, (עד) המוציא מבשרו חוץ לחבורתו, (עה) האוכל מבשרו חוץ מחבורתו, (עו) האוכל מבשרו נא או מבושל, (עז) הנהנה מן ההקדש במזיד, (עח) האוכל טבל שעדיין לא הופרש ממנו מעשר אפילו מעשר עני אף על פי שהורמו תרומותיו, (עט) האוכל מבשר נפש חיה שנגמר דינה לסקילה אף על פי שנשחטה, (פ) האוכל בהמה טמאה, (פא) האוכל עוף טמא, (פב) האוכל דג טמא, (פג) האוכל שרץ העוף, (פד) האוכל שרץ הארץ, (פה) האוכל שרץ המים, (פו) האוכל רמש האדמה אף על פי שאינו רבה, (פז) האוכל תולעים שבפירות אחר שפירשו, (פח) האוכל נבילה, (פט) האוכל טריפה, (צ) האוכל אבר מן החי, (צא) האוכל גיד הנשה, (צב) האוכל בשר בחלב, (צג) המבשל בשר בחלב, (צד) האוכל מתבואה חדשה קודם הבאת העומר [המקריב מנחה מתבואה חדשה קודם הבאת שתי הלחם], (צה) האוכל ערלה, (צו) האוכל כלאי הכרם, (צז) האוכל תערובת חמץ בפסח, (צח) האוכל חמץ אחר חצות, (צט) המקיים חמץ ברשותו וכגון שחימץ עיסתו, (ק) השותה יין נסך, (קא) נזיר שאכל מגפן היין, (קב) נזיר שגילח, (קג) נזיר שנטמא למת, (קד) המגלח את הנתק, (קה) החותך סימני צרעת או שכוואן באש, (קו) העובד בנחל שנתערפה בו העגלה, (קז) הזורע ארץ ישראל בשביעית, (קח) הזומר את האילן בשביעית, (קט) הקוצר ספיח בלא שינוי, (קי) הבוצר בלא שינוי, (קיא) הזורע בשנת היובל, (קיב) הקוצר בה בלא שינוי, (קיג) הבוצר בה בלא שינוי, (קיד) המכלה פאת שדה ולא נתנה לעני, (קטו) המעולל כרמו ולא נתנה לעני, (קטז) המלקט לקט ולא נתנו לעני, (קיז) פרט כרמו ולא נתנו לעני, (קיח) הלוקח עומר השכחה ולא נתנו לעני, (קיט) הלוקח אם על בנים ולא שלח האם, (קכ) הזורע כלאים בארץ בזרעים, (קכא) הזורע כלאי הכרם בארץ, (קכב) המרכיב אילנות כלאים בכל מקום, (קכג) המרביע בהמה כלאים בכל מקום, (קכד) המנהיג בכלאים בכל מקום, (קכה) החוסם בהמה בעת מלאכה בכל מקום, (קכו) השוחט אותו ואת בנו בכל מקום, (קכז) הממשכן חבירו בידו ולא החזיר לו העבוט, (קכח) החובל אלמנה ולא החזיר המשכון, (קכט) החובל כלים שעושין בהן אוכל נפש, (קל) עד זומם שאין בו תשלומין, (קלא) המכה חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה, (קלב) בן סורר ומורה בעדות ראשונה, (קלג) המוציא שם רע שנמצא דברו שקר, (קלד) המקלל את חבירו בשם, (קלה) הנשבע לשקר, (קלו) הנשבע לשוא, (קלז) המחלל נדרו, (קלח) היוצא חוץ לתחום בשבת, (קלט) העושה מלאכה ביום טוב, (קמ) המקיף פאת הראש, (קמא) המקיף פאת זקן, (קמב) השורט על מת, (קמג) הקורח ראשו על המת, (קמד) הכותב כתובת קעקע, (קמה) הלובש שעטנז, (קמו) הקוצץ אילני מאכל דרך השחתה, (קמז) איש שלבש מלבוש אשה, (קמח) אשה שלבשה מלבוש איש, (קמט) כהן שנטמא למת, (קנ) כהן שקדש אשה זונה ובעלה, (קנא) כהן שקדש גרושה ובעלה, (קנב) כהן שקדש חללה ובעלה, (קנג) כהן גדול שבעל אלמנה אף על פי שלא קדשה, (קנד) המחזיר גרושתו אחר שנתקדשה, (קנה) הנושא זקוקה ליבם, (קנו) הבא על הקדשה, (קנז) ממזר שנשא בת ישראל ובעל, (קנח) פצוע דכא שנשא בת ישראל ובעל, (קנט) המסרס איש וכן שאר זכרי בהמה חיה ועוף, (קס) אונס שגירש אנוסתו ולא החזירה, (קסא) המוציא שם רע שגירש אשתו ולא החזירה, (קסב) הקרב אל העריות בדרך מדרכי הזנות אף על פי שלא גילה ערוה וזהו החשוד על העריות, (קסג) המתחתן בגויים, (קסד) גר עמוני שנשא בת ישראל ובעל, (קסה) גר מואבי שנשא בת ישראל ובעל, (קסו) מלך שהרבה נשים, (קסז) מלך שהרבה סוסים, (קסח) מלך שהרבה כסף וזהב. נמצאו כל הלוקים מאתים ושבע וסימן להם ילקו זרים.