The Weekly Aliyot

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות פרה אדומה פרק יב

א) אדם שנטמא במת, והזה עליו -- כיון שנגע כל שהוא ממי הנידה, בכל מקום מעור בשרו של טמא -- עלתה לו הזיה: אפילו נפלה ההזיה על ראש אצבעו, או על ראש שפתו. אבל אם נגעה בלשונו, אינה כלום: אף על פי שהלשון כאברים שבגלוי לעניין טומאה, כמו שביארנו, אינו כאברים שבגלוי, לעניין הזיה וטבילה.

ב) וכן כלי שנטמא במת, והזה עליו -- כיון שהגיע לגופו של כלי כל שהוא ממי הנידה, עלתה לו הזיה. [ב] שני כלים או שני בני אדם, שנתכוון להזות על שניהן כאחד, והזה על אחד מהן, ונטפו המים מעל הראשון על השני -- הרי השני בטומאתו: עד שייפלו עליו המים מהזית המזה, לא מן התמצית.

ג) הזה על שני כלים, ונסתפק לו אם הזה על שניהן כאחד, או מחברו נמצה עליו -- הזיתו פסולה. [ג] מחט שהיא נתונה על החרס, והזה עליה, ספק על המחט הזה, ספק מן החרס נמצה עליה -- הזיתו פסולה.

ד) כלים המפוצלין שהן מחוברין זה לזה במסמרין, כגון מספורת של פרקין ואזמיל של רהיטני וכיוצא בהן -- בשעת מלאכה, חיבור לטומאה ולהזיה; שלא בשעת מלאכה, אינו חיבור לא לטומאה ולא להזיה.

ה) כיצד הן חיבור לטומאה ולהזיה, שאם נטמא אחד מהן בשעת מלאכה, נטמא השני; ואם הזה על אחד מהן בשעת מלאכה -- עלתה לשניהן הזיה, וכאילו הן גוף אחד. וכיצד אינן חיבור לטומאה ולהזיה, שאם נטמא אחד מהם שלא בשעת מלאכה, לא נטמא חברו; ואם נטמאו שניהם, והזה על אחד מהם שלא בשעת מלאכה -- לא טהר חברו, אף על פי שהם מחוברין. וזה הוא, דין תורה.

ו) אבל מדברי סופרים גזרו שיהיה חיבור לטומאה, אפילו שלא בשעת מלאכה -- גזירה, משום שעת מלאכה; ולעולם אם נגעה באחד מהם טומאה, נטמא חברו. וכן גזרו עליהם שלא יהיו חיבור להזיה, אפילו בשעת מלאכה -- גזירה, משום שלא בשעת מלאכה; ולעולם אם הזה על אחד מהם, לא טהר חברו עד שיזה גם עליו.

ז) הנה למדת שכל מקום שאתה שומע חיבור לטומאה, ואינו חיבור להזיה -- אין זה אלא גזירה מדבריהם, על הדרך שביארנו.

ח) [ה] שני כלים שחיברן עד שנעשו כגוף אחד, כגון שתפר שני בגדים או שתי יריעות -- הרי אלו חיבור לטומאה ולהזיה, מפני שהן ככלי אחד. [ו] שלל הכובסין, והבגד שהוא תפור בכלאיים -- הואיל והן עומדין להתירן, אינן חיבור להזיה; והרי הן חיבור לטומאה.

ט) וכן הסלים שבקנתל, והמיטה של טרבל, וקרן של כליבה, וקרניים של יוצאי דרכים, ושלשלת המפתחות -- חיבור לטומאה; ואינן חיבור להזיה, אלא צריך שייגעו המים מן המזה בכל סל וסל, ובכל מפתח ומפתח, ובכל קרן וקרן, ובכל קורה וקורה ממיטה זו המפוצלת.

י) [ז] המחבר שלוש כסתות של צמר, ושש של פשתן, או שלושה סדינין, או שתים עשרה מטפחות -- הרי אלו חיבור לטומאה ולהזיה; יתר מכאן -- חיבור לטומאה, ואינן חיבור להזיה. חלוק אחד, וטלית אחת, וקלובקרין אחד -- הרי הן חיבור לטומאה ולהזיה: אפילו היו ארוכין ביותר, או רחבין ביותר, כל שהן. ואיזה הוא קלובקרין -- זה שני בגדים שמניחין צמר גפן ביניהן, ותופרין אותן כאחת, ועושין מהן חלוק לימות הגשמים.

יא) [ח] כסוי המיחם שמחובר בשלשלתו -- הזה על המיחם, טהר הכול; הזה על הכסוי, לא טהר המיחם -- עד שיזה עליו. [ט] הזוג והענבל, חיבור לטומאה ולהזיה; ואם הזה על אחד מהן, טהרו שניהן.

יב) [י] הטוו שטווין בו הפשתן, או שוזרין בו החבלים -- שלושה גופין יש בו: העץ שמלפפין עליו הטווי, הוא הנקרא כוש; והנחושת או הברזל שבראש העץ הזה, הוא הנקרא צנירה שבה פותלין וטווין; והריחיים שבאמצע הכוש, והיא הנקראת פיקה.

יג) הכוש שפותלין בו החבלים שנטמא -- לא יזה לא על הפיקה שלו, ולא על הכוש, אלא על הצנירה; ואם הזה על אחד משלושתן, טהר הכול. ושל פשתן -- מזה על אחד משלושתן לכתחילה, ששלושתן חיבור.

יד) [יא] עור של עריסה שהוא מחובר לפיקות, חיבור לטומאה ולהזיה; המלבן של מיטות אינו חיבור, לא לטומאה ולא להזיה.

טו) [יב] כל ידות הכלים הקדוחות, כגון ניצב הסכין וכיוצא בו, שהניצב נקוב, והברזל נכנס בו -- חיבור לטומאה ולהזיה; אבל הידות החדוקות, כגון עץ החנית שהעץ נכנס בברזל -- אינו חיבור להזיה.