The Weekly Aliyot

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נדרים פרק י

א) הנודר או הנשבע שאיני טועם היום, אינו אסור אלא עד שתחשך; שאיני טועם יום אחד, אסור מעת לעת משעת נדרו. לפיכך הנודר שאיני טועם היום -- אף על פי שהוא מותר משתחשך, לא יאכל משתחשך עד שיישאל לחכם: גזירה -- שמא יישבע פעם אחרת יום אחד ויאכל משתחשך, שהרי אין כל העם יודעין הפרש שבין זה לזה.

ב) נדר שאיני טועם יום -- הרי זה ספק, ואסור מעת לעת כאומר יום אחד; ואם אכל אחר שחשיכה, אינו לוקה. שאיני טועם שבת זו -- הרי זה אסור בשאר ימי השבת וביום השבת, והרי הוא מותר מאחד בשבת; שאיני טועם שבת אחת -- הרי זה אסור שבעה ימים, מעת לעת. אמר שבת סתם, ולא פירש לא אחת ולא זו -- הרי זה ספק, ואסור שבעה ימים מעת לעת; ואם אכל אחר השבת, אינו לוקה כמו שביארנו.

ג) שאיני שותה חודש זה -- אסור בשאר ימי החודש; אבל ביום ראש חודש יהיה מותר, אף על פי שהיה חודש חסר. שאיני טועם חודש אחד -- אסור שלושים יום גמורים, מעת לעת. נדר חודש סתם -- אסור שלושים יום מעת לעת, מספק.

ד) שאיני אוכל בשר שנה זו -- אפילו לא נשאר מן השנה אלא יום אחד, אין אסור אלא אותו היום; וביום ראש השנה, מותר. וראש השנה לנדרים, הוא ראש חודש תשרי. שאיני אוכל שנה אחת -- הרי זה אסור שנה תמימה מיום ליום; ואם נתעברה השנה, אסור בה ובעיבורה. שאיני אוכל שנה -- הרי זה אסור מיום ליום, מספק כמו שביארנו.

ה) שאיני שותה יין שבוע זה -- אסור בשאר שני השבוע, ובשנת השמיטה; ואינו מותר אלא מראש השנה של מוצאי שביעית. שאיני שותה יין שבוע אחד -- אסור שבע שנים גמורות מיום ליום. אמר יובל זה -- אסור בשאר שני היובל, ובשנת חמישים עצמה.

ו) שאיני שותה יין עד ראש חודש אדר -- אם הייתה שנה מעוברת ולא ידע שהיא מעוברת כשנדר, אינו אסור אלא עד ראש חודש אדר ראשון; ואם נדר עד סוף אדר -- הרי זה אסור עד סוף אדר שני. ואם ידע שהשנה מעוברת ונדר עד ראש אדר, אסור עד ראש חודש אדר שני.

ז) האוסר עצמו בדבר עד הפסח, בין שאמר עד לפני הפסח, בין שאמר עד הפסח -- אינו אסור אלא עד שיגיע בלבד; ואם אמר עד שיהיה הפסח, הרי אסור עד שייצא הפסח. אמר עד הקציר, או עד הבציר, או שאמר עד שיהיה הקציר או הבציר -- אינו אסור אלא עד שיגיע.

ח) זה הכלל, כל שזמנו קבוע ונדר עדיו, אינו אסור אלא עד שיגיע; ואם נדר עד שיהיה, הרי זה אסור עד שייצא. וכל שאין לו זמן קבוע, כגון זמן הקציר והבציר, בין שנדר עדיו, בין שנדר עד שיהיה -- אינו אסור אלא עד שיגיע.

ט) האוסר עצמו בדבר עד הקיץ -- הרי זה אסור עד שיתחילו אנשי המקום שנדר בו להכניס כלכלות תאנים; עד הקציר -- עד שיתחילו העם לקצור קציר חיטים, אבל לא קציר שעורים.

י) פירש ואמר עד שיעבור הקיץ -- הרי זה אסור עד שיכפלו העם רוב המחצלאות שבמוקצה שמייבשין עליהן תאנים וענבים לעשותן גרוגרות וצימוקים: הכול לפי מקום נדרו של נודר.

יא) [י] כיצד, הרי שנדר בבקעה ואסר עצמו בדבר עד הקיץ, ועלה להר -- אינו מסתכל בקיץ של מקום שהוא בו עתה, אם הגיע אם לא הגיע, אלא בקיץ של מקום שנדר בו, ועליו הוא סומך. וכן כל כיוצא בזה.

יב) [יא] האוסר עצמו בדבר עד הגשם -- הרי זה אסור עד זמן הגשמים, שהוא בארץ ישראל ראש חודש כסליו. הגיע זמן הגשמים, הרי זה מותר, בין ירדו גשמים, בין לא ירדו; ואם ירדו גשמים משבעה עשר במרחשוון, הרי זה מותר. ואם אמר עד הגשמים -- הרי זה אסור עד שיירדו הגשמים: והוא שיירדו מזמן רביעה שנייה, שהוא בארץ ישראל ומקומות הסמוכין לה משלושה ועשרים במרחשוון ואילך. ואם פירש ואמר, עד שיפסקו הגשמים -- הרי זה אסור עד שיעבור הפסח, בארץ ישראל ובמקומות שהן כמותה.

יג) [יב] מי שהדיר את אשתו במרחשוון ואמר לה, שאין את נהנית לי מכאן ועד הפסח, אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סכות -- הרי זו אסורה ליהנות לו מיד: גזירה, שמא תלך. ואם הלכה לפני הפסח, והרי הוא מהנה אותה לפני הפסח -- הרי זה לוקה. עבר הפסח, אף על פי שהלך התנאי, הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניחה שתלך ותיהנה; אלא נוהג בה איסור עד החג, כמו שנדר -- ואף על פי שתלה הנדר באיסור זמן שעבר. וכן כל כיוצא בזה. ואם הלכה אחר הפסח, אינה אסורה מליהנות לו.

יד) [יג] אמר לה שאין את נהנית לי עד החג, אם תלכי לבית אביך עד הפסח -- אסורה ליהנות מיד. ואם הלכה לפני הפסח, ונמצא מהנה אותה -- הרי זה לוקה; ואסורה בהניתו עד החג, ומותרת לילך לבית אביה משהגיע הפסח.