The Weekly Aliyot

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות ייבום וחליצה פרק ו

א) יש אחים שהן ראויין לייבום, או לחליצה; ויש אחים שאינן ראויין, לא לייבום ולא לחליצה, ואין להן זיקה כלל, אלא יבמתו מותרת לזר. ויש אחים שהן ראויין לחליצה, ואינן ראויין לייבום; ויש אחים שהן ראויין לייבום, ואינן ראויין לחליצה.

ב) ואלו שאין להן זיקה כלל -- סריס חמה, ואנדרוגינוס, מפני שאינן ראויין לוולד, ולא הייתה להן שעת הכושר.

ג) ואלו מייבמין ולא חולצין -- החירש והשוטה והקטן, מפני שאין בהן דעת לחלוץ. וכשייבם החירש, אינו מוציא לעולם, מפני שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה, ואין גירושיו גירושין גמורין; ובן תשע שנים ויום אחד שייבם, אינו יכול לגרש עד שיגדיל, כמו שביארנו.

ד) ואלו חולצין ולא מייבמין -- הספקות כגון שהייתה ספק ערווה, ופצוע דכא וכרות שופכה וכיוצא בהן ממיני הסירוס, והזקן ביותר שתשש כוחו וכשל; ואם בעל סריס אדם -- קנה, שהרי הייתה להן שעת הכושר, ומוציא בגט, מפני שהוא אסור לבוא בקהל. והטומטום חולץ ולא מייבם, מפני שהוא ספק; ואם נקרע ונמצא זכר, רצה חולץ רצה מייבם. ושאר כל האחים או חולצין או מייבמין.

ה) יש יבמות שהן ראויות לחליצה, או לייבום; ויש יבמות שהן ראויות לייבום, ולא לחליצה; ויש יבמות שהן ראויות לחליצה, ולא לייבום; ויש יבמות שאינן ראויות, לא לחליצה ולא לייבום, ואין עליהן זיקה כלל, ומותרות להינשא לזר.

ו) ואלו שמתייבמות ולא חולצות -- החירשת והשוטה והקטנה, לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין; ואם רצה היבם לגרש את החירשת בגט אחר שיבעול אותה, הרי זה מגרש.

ז) ואלו חולצות ולא מתייבמות -- איסורי לאוין, והשנייות, ואיסורי עשה, כמו שיתבאר. וכל אישה שהיא ספק מגורשת, חולצת ולא מתייבמת, שמא יפגע בערווה, שאשת אחיו שגירשה אסורה עליו משום ערווה.

ח) אבל מי שהיא מקודשת לאחיו בספק קידושין, הרי היא כשאר כל היבמות, וחולצת או מתייבמת, שאין כאן דבר לחוש לו. וכן אשת החירש וזקנה ועקרה, הרי הן כשאר כל היבמות -- רצה חולץ, רצה מייבם, שזקנה ועקרה, הייתה להן שעת הכושר.

ט) [ח] ואלו שהן פטורות מן החליצה ומן הייבום -- אשת סריס חמה ואנדרוגינוס, ואשת השוטה, ואשת הקטן, ואיילונית, ומי שהיא ערווה: שנאמר "ולא ימחה שמו, מישראל" (דברים כה,ו) -- פרט לסריס חמה ואנדרוגינוס, ששמם מחוי, הואיל ואינן ראויין לוולד מתחילת ברייתן, הרי הן כמין בפני עצמו.

י) "והיה הבכור אשר תלד" (דברים כה,ו) -- פרט לאיילונית, שאינה ראויה לוולד מתחילת ברייתה. "לא תהיה אשת המת" (דברים כה,ה) -- פרט לאשת שוטה וקטן, מפני שאין להן אישות כלל. "ולקחה לו לאישה" (שם) -- פרט לערווה, שאין לו בה ליקוחין.

יא) [ט] כיצד יבמה שהיא ערווה על יבמה, כגון שהייתה אחות אשתו, או אימה, או בתה -- הרי זו פטורה מן החליצה ומן הייבום; ואין לו עליה זיקה כלל, שנאמר "ולקחה לו לאישה, וייבמה" (דברים כה,ה): מי שראויה לליקוחין, וקידושין תופסין בה -- היא שהיא זקוקה ליבם.

יב) [י] הייתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו, או איסור עשה, או שהייתה שנייה -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת: ומפני מה צריכה חליצה, מפני שיש בה ליקוחין; הואיל וקידושין תופסין בהן, הרי הן זקוקות ליבם.

יג) ומן הדין היה שיתייבמו, שהייבום מצות עשה, וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, יבוא עשה וידחה את לא תעשה; אבל חכמים גזרו, שלא יתייבמו חייבי לאוין ולא שנייות -- גזירה, שמא יבוא עליה ביאה שנייה, והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה: שאין מצות עשה, אלא ביאה ראשונה בלבד.

יד) לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו, או משום עשה, ואין צריך לומר שנייה -- הרי זה קנה קניין גמור, ומוציאה בגט; והיא וכל צרותיה מותרות לזר, שהרי נפטרו. [יא] ויבמה שהיא אלמנה מן הנישואין, ובא עליה כוהן גדול -- לא נפטרה צרתה, שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, והואיל ולא קנה מן התורה קניין גמור, לא הותרה צרתה לזר עד שתחלוץ.

טו) [יב] הייתה היבמה ערווה על בעלה, כגון שעבר או טעה ולקח אחותו מאביו, ונפלה לפני אחיו -- אין זו אשתו, שאין קידושין תופסין בה, ואינה לא בת ייבום, ולא בת חליצה; ואם הייתה לה צרה, חולצת או מתייבמת. ואם הייתה זו שהיא ערווה על הבעל, מותרת ליבם, ורצה היבם לישא אותה, ולייבם צרתה -- הרשות בידו.

טז) [יג] הייתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו, או משום עשה, או שהייתה שנייה לבעל, ולא הייתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים -- הרי זו מותרת ליבם: חוץ ממחזיר גרושתו משנישאת, ומת -- שהיא חולצת, ולא מתייבמת.

יז) וכן יבמה שהיא ספק ערווה על היבם, או ספק ערווה על בעלה -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת; לפיכך מי שקידש אישה בספק קידושין, ואחר כך מת אחיו שהיה נושא אחותה, ונפלה לו זו לייבום שהיא ספק אחות אשתו -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת; ומוציא את אשתו בגט מספק: ושתיהן אסורות עליו -- יבמתו, מפני שהיא ספק ערווה; וארוסתו, מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו, שהיא כשנייה, כמו שביארנו.

יח) [יד] מי שמת אחיו והניח שתי נשים, האחת אסורה על יבמה משום ערווה, והשנייה אינה ערווה -- כשם שהערווה פטורה מן החליצה ומן הייבום, כך צרתה פטורה; ולא נפלה לו זיקה על בית זה כלל, שנאמר "אשר לא יבנה את בית אחיו" (דברים כה,ט): בית שיש לו ליקוחין באיזו מהן שירצה, הוא שיש לו עליו זיקה; ובית שמקצתו אינו יכול לבנותו, שהרי אין לו בו ליקוחין -- אינו בונה אפילו מקצתו שהיה מותר. ונמצאת צרת הערווה ערווה עליו, משום אשת אחיו -- שהרי אין לו עליה זיקה.

יט) [טו] לפיכך ראובן שמת והניח שתי נשים, האחת ערווה על שמעון ושתיהן ראויות ללוי -- אין לשמעון זיקה על בית זה, והרי שתיהן תחת זיקת לוי; ייבם לוי האחת מהן שהיא צרת ערווה של שמעון, והייתה לו אישה אחרת, ומת לוי, ונפלו שתיהן לפני שמעון -- שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום משמעון: האחת, מפני שהייתה צרת ערווה; והשנייה, מפני שהיא צרתה. וכן הדין בצרת צרתה עד סוף העולם -- שכל אישה שאין לו עליה זיקה, באיסור אשת אח עומדת לעולם.

כ) [טז] וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו -- הואיל ואין לו עליה זיקה, שנאמר "כי יישבו אחים יחדיו" (דברים כה,ה), עד שיישבו שניהן בעולם; ואם לא הייתה ביניהן ישיבה בעולם -- הרי זו ערווה עליו לעולם, משום אשת אח, ופוטרת צרתה.

כא) [יז] כיצד, ראובן שמת והניח אישה, נפלה לפני שמעון, ואחר שמת ראובן נולד לוי, בין שנולד קודם שייבם שמעון אשת ראובן בין שנולד אחר שייבמה -- הרי אשת ראובן ערווה על לוי לעולם; לפיכך אם מת שמעון, ונפלה זו וצרתה לפני לוי -- שתיהן פטורות מן החליצה, ומן הייבום.

כב) [יח] עשה שמעון מאמר ביבמתו אשת ראובן, ומת קודם שיכנוס אותה -- הרי לוי חולץ לצרתה, ולא מייבם: שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור, כמו שביארנו.

כג) [יט] אישה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים, ומת קודם שיגרשנה, ונפלה לפני יבם -- הרי היא פטורה מן החליצה, ומן הייבום; וכן צרתה כאילו הייתה ערווה על היבם, מפני שטומאה כתובה בה כעריות, שנאמר "והיא נטמאה" (במדבר ה,יג; במדבר ה,יד). אבל סוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים, או שאינה בת שתייה אלא בת גירושין -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת; ואם הייתה לה צרה -- הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת.

כד) [כ] וכן שתי יבמות הבאות מבית אחד, שהייתה האחת מהן שנייה על היבם, או מחייבי לאוין, או מחייבי עשה, או איילונית -- הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת.

כה) אבל החולץ ליבמתו, והלכה אחות חלוצתו, או אימה, וכיוצא בהן ונישאת לאחיו, ולו אישה אחרת, ומת ונפלו שתיהן לפניו -- כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו, כך צרתה אסורה; והרי שתיהן כשנייות לו, וחולצות ולא מתייבמות. ומפני מה אסרו צרת קרובת חלוצתו, מפני שמתחלפת בצרת חלוצתו.

כו) [כא] שתי יבמות הבאות מבית אחד, שהאחת מהן ערווה על היבם, והרי הערווה איילונית -- צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת: הואיל והאיילונית אינה בת ייבום, הרי זו כמי שאינה; ונפלה זיקתו על צרתה בלבד.

כז) וכן אם גירש אחיו את הערווה או מיאנה בו קודם שימות, או שמתה בחיי בעלה, ואחר כך מת אחיו -- הרי צרתה מותרת, וחולצת או מתייבמת: ואין אומרין הואיל ונעשת צרה לערווה שעה אחת, תיאסר לעולם, שאין הצרה אסורה, עד שתהיה צרת ערווה בשעת נפילה לייבום.

כח) [כב] הייתה זו שהיא ערווה על היבם מקודשת לאחיו שמת בספק, או מגורשת ממנו בספק, או שהייתה קטנה הראויה למאן ולא מיאנה באחיו בחייו, אף על פי שמיאנה ביבם -- צרתה חולצת, ולא מתייבמת.

כט) [כג] הלכה צרת הערווה, ונישאת לאחר, ואחר כך נמצאת הערווה איילונית -- תצא הצרה מבעלה, ומיבמה; וצריכה גט מבעלה, וחליצה מיבמה -- כדי להתירה לשוק. [כד] יבם שייבם הצרה מפני שדימו שהערווה איילונית, ונמצאת הערווה שאינה איילונית -- תצא מיבמה בגט, והוולד ממזר.

ל) [כה] שלושה אחים, שניים מהן נשואין שתי אחיות, ואחד נשוי נוכרית, מת הנשוי נוכרית, ואחר כך מת אחד מבעלי אחיות -- הרי הנוכרית חולצת, ולא מתייבמת, מפני שהיא צרת אחות אשתו, בזיקת אחיו שמת אחרון; ולא עוד אלא אפילו גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, אחר שמת הנשוי נוכרית ומת המגרש -- הרי הנוכרית חולצת, ולא מתייבמת: הואיל ונעשת צרת אחות אשתו בזיקה שעה אחת -- שאם תתייבם, שמא יבוא לייבם אותה ואפילו לא גירש זה שמת אחרון את אשתו.

לא) [כו] ומפני מה לא גזרו דבר זה בנישואין, שהרי צרת ערווה בנישואין, אם גירש את הערווה ומת -- צרתה מותרת ליבם, כמו שביארנו: מפני שאיסור צרת הערווה בנישואין, ידוע לכול, ואינן באין להתיר הצרה, אם לא גירש הערווה; ואיסור צרת ערווה בזיקה, אינו ידוע לכול, ובאין להתיר הצרה, ואפילו לא נתגרשה הערווה.

לב) [כז] שלושה אחים נשואין שלושה נשים נוכרייות, מת אחד מהן, ועשה השני מאמר ביבמתו, ומת קודם שיכנוס, ונפלו שתיהן לפני היבם -- הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות: מפני שבעלת המאמר עליה זיקת שני יבמין, ונמצאת כאילו היא אשת שני מתים; דרשו חכמים ואמרו "אשת המת" (דברים כה,ה), ולא אשת שני מתים. לפיכך כל אישה שעליה זיקת שני יבמין, חולצת ולא מתייבמת; וכן צרתה: ואיסורן מדברי סופרים.

לג) [כח] ומפני מה לא יחלוץ לבעלת המאמר שעליה זיקת שני יבמין, וייבם צרתה -- גזרה, שלא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד, אחת חולצת ואחת מתייבמת; ולפיכך אסרו אף צרתה.

לד) [כט] עשה מאמר ביבמתו, ונתן גט למאמרו, ומת -- חזרה להיתרה, שהמאמר שאסרה הרי ביטלו; ורצה חולץ לה, רצה מייבם.

לה) [ל] בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומת כשהוא קטן, ונפלה פעם שנייה לפני אחיו הגדול -- הרי זו חולצת, ולא מתייבמת: שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר מן הגדול, כמו שביארנו, ונמצא עליה, זיקת שני יבמין.

לו) [לא] מי שחצייה שפחה וחצייה בת חורין, שנתקדשה לראובן, ונשתחררה, וחזרה ונתקדשה לשמעון, ומתו שניהן -- מתייבמת ללוי, ואינה אשת שני מתים: אם קידושי ראובן קידושין, אין קידושי שמעון כלום; ואם קידושי שמעון קידושין, אין קידושי ראובן כלום.

---

הלכות ייבום וחליצה פרק ז

א) שניים מן האחים נשואין לשתי אחיות, ומתו שניהן, ולא נודע איזה מהן מת ראשון -- הואיל ואי אפשר לייבם שתיהן, והרי זיקה נפלה על שתיהן, שתיהן חולצות, ולא מתייבמות: ואפילו הייתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה, או מחייבי עשה, או מחייבי לאוין -- הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות. אבל אם הייתה אחת מהן ערווה עליו, כגון שהייתה אם אשתו, או בתה -- הרי אחותה מותרת לו, ורצה חולץ רצה מייבם: שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן, שאין זיקה על הערווה.

ב) הייתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערווה, והאחרת אסורה על היבם השני משום ערווה -- האסורה לזה מותרת לאחיו, והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אח מהן, על המותרת לו בלבד; ורצה חולץ לזו המותרת לו, רצה מייבם.

ג) מת אחד מן האחים, ונפלה אשתו לייבום, ואחר כך מת שני, ונפלה אשתו שהיא אחות הראשונה לייבום, והרי שתיהן קיימות -- שתיהן חולצות ולא מתייבמות, כמו שביארנו. [ד] מתה האחרונה -- חזרה הראשונה להיתרה, וחולצת או מתייבמת; מתה הראשונה -- הרי האחרונה באיסורה עומדת, וחולצת ולא מתייבמת: שהרי לא הייתה ראויה לייבום, בשעת נפילתה.

ד) וכן אם קדם אחד מן האחים, וחלץ לאחרונה -- הותרה הראשונה לשאר האחים: שהרי הזיקה שאסרה אותה, הסירה אחיו בחליצתו. [ה] וכן אם הייתה הראשונה ערווה על אחד מהן, וקדם וייבם את האחרונה שהיא מותרת לו -- הותרה הראשונה לשאר האחים: שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהן, נתייבמה למותר לה.

ה) אבל אם הייתה האחרונה היא שאסורה על אחד מהן בלבד משום ערווה -- הרי הוא מייבם לראשונה. ושאר האחים אסורין בשתיהן, וחולצין ולא מייבמין, כמו שביארנו; ואם קדמו וכנס כל אחד אחת מן האחיות, מוציאין מידם.

ו) שלושה אחים, שניים מהן נשואין לשתי אחיות, מת אחד מבעלי אחיות, ועשה השלישי ביבמתו מאמר, ואחר כך מת בעל האחות השני, ונפלה האחות השנייה לפני האח השלישי -- הרי זה נותן גט לבעלת המאמר, וחולץ לה; וחולץ לאחותה האחרונה, כדי להתירן לזר.

ז) מת זה שעשה המאמר, והייתה לו אישה אחרת, ונפלו שתיהן לפני בעל האחות -- בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן הייבום, שהרי היא אחות אשתו; והאישה האחרת, חולצת ולא מתייבמת, שאין המאמר קונה קניין גמור, עד שיפטור את הצרה.

ח) אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו -- אומרין לו, המתן ואל תגרשנה ואל תישאנה עד שייבם אחיך, או יחלוץ, ליבמה זו הזקוקה לכולכם. חלץ לה אחיו, או ייבמה, או שמתה היבמה -- הרי זה יכנוס ארוסתו; מתו אחיו כולם -- מוציא את ארוסתו בגט, ויבמתו בחליצה. ואם מתה ארוסתו, בין שמתה קודם מיתת האחים בין שמתה לאחר מיתתן -- חזרה היבמה להיתרה, ורצה מייבם רצה חולץ.

ט) שלושה אחים, שניים מהן נשואין לשתי אחיות, ויש לכל אחת משתיהן צרה, ומתו הנשואין את האחיות, ונפלו האחיות וצרותיהן לייבום -- אם חלץ לצרות, נפטרו האחיות; אבל אם חלץ לאחיות, לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות: מפני שחליצת אחיות, חליצה שאינה מעולה; וחליצה שאינה מעולה, אינה פוטרת את הצרה, כמו שביארנו.

י) וייראה לי, שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד, והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה וכיוצא בה, או מחייבי לאוין, או מחייבי עשה -- שאם חלץ לאסורה, לא הותרה צרתה; חלץ לצרה, הותרה האסורה.

יא) שלושה אחים, שניים מהן נשואין שתי אחיות, והשלישי נשוי נוכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וייבם הנשוי נוכרית את אשתו, ואחר כך מתה אשתו של שני, ואחר כך מת השלישי, ונפלו שתי נשיו לפני השני, שאין לו אישה -- הרי אלו פטורות מן החליצה, ומן הייבום: האחת, מפני שהייתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון, נאסרה עליו לעולם משום אשת אח, כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו; והנוכרית, משום צרתה.

יב) וכן שני אחים נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני -- הרי זו אסורה עולמית, הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה. אבל המגרש את אשתו, והחזירה ומת -- הרי זו מותרת ליבם: ואף על פי שהרי נאסרה עליו בחיי אחיו, בשעה שגירשה, הרי חזרה להיתרה, וכשמת אחיו בהיתרה הייתה עומדת.

יג) קטנה שהשיאה אביה, וגירשה בעלה, והחזירה, ומת, ועדיין היא קטנה -- הרי זו אסורה ליבם: מפני שגירושיה גירושין גמורין, שהרי אביה השיאה; ואין חזרתה חזרה גמורה, שאין קידושי קטנה קידושין גמורין, כמו שביארנו. [יד] והוא הדין למגרש פיקחת, ונתחרשה, והחזירה, ומת, והניחה חירשת -- שהיא אסורה ליבם, ואינה חולצת ולא מתייבמת. וצרת קטנה זו, או חירשת זו -- חולצת או מתייבמת. ואם החזירה כשהיא קטנה, וגדלה, או חירשת נתפקחה אצלו, ואחר כך מת -- הרי זו מותרת ליבמה.

יד) [טו] שני אחים נשואין לשתי אחיות, היו שתיהן קטנות הראויות למאן או חירשות, ומת אחד מהן -- תצא משום אחות אישה, ופטורה מן החליצה ומן הייבום. היו אחת גדולה ואחת קטנה, ומת בעל הקטנה -- תצא משום אחות אישה; מת בעל הגדולה -- מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה, ותהיה גדולה זו מותרת ליבמה.

טו) [טז] שני אחים חירשין נשואין לשתי אחיות פיקחות, או חירשות, או אחת פיקחת ואחת חירשת, וכן שתי אחיות חירשות נשואות לשני אחים פיקחין, או חירשין, או אחד פיקח ואחד חירש, ומת אחד מהן -- אשתו פטורה מן החליצה ומן הייבום, משום אחות אישה: שהרי אין נישואי אחד משניהן, נישואין גמורין.

טז) [יז] שני אחים, אחד פיקח ואחד חירש, נשואין לשתי אחיות פיקחות, או אחת חירשת ואחת פיקחת והרי הפיקחת היא אשת הפיקח, מת החירש -- תצא אשתו, משום אחות אישה; מת הפיקח -- הואיל ונישואי הפיקח שמת נישואין גמורין, וזיקת זה החירש גמורה, ונישואי החירש אינם נישואין גמורין -- הרי זה מוציא את אשתו בגט, מפני שאחותה זקוקה לו; ואשת אחיו הפיקח אסורה לעולם, שאינו יכול לכנוס מפני אחותה, ולא יחלוץ, מפני שהוא חירש.

יז) [יח] ולמה גזרו חכמים שיוציא זה החירש אשתו החירשת, והם אינן בני חיוב, אלא הרי הן כקטן אוכל נבילות, שאין בית דין מצווין להפרישו -- אמרו חכמים, אם תשב אשתו עימו, נמצאת אחותה נישאת לזר, ויאמרו, נפטרה משום אחות אישה; לפיכך מוציא החירש אשתו בגט, כדי שתהיה אחותה אסורה לעולם.

יח) [יט] וכן שני אחים פיקחין נשואין לשתי אחיות, אחת פיקחת ואחת חירשת, מת בעל החירשת -- תצא משום אחות אישה. מת בעל הפיקחת -- מוציא את אשתו החירשת בגט; ואת אשת אחיו בחליצה, מפני שהוא פיקח ויכול לחלוץ.

יט) [כ] שני אחים, אחד פיקח ואחד חירש, והחירש נשוי שתי נשים פיקחות, אחת מהן ערווה על הפיקח, ומת החירש -- שתיהן פטורות על כל פנים: אם נישואי הערווה נישואין, הרי השנייה צרתה ופטורה; ואם אין נישואי הערווה נישואין, כך לא יהיו נישואי צרתה נישואין. [כא] הייתה בתו וכיוצא בה חירשת, ונשואה לאחיו הפיקח -- צרתה חולצת, ולא מתייבמת: שאין נישואי החירשת גמורין.

כ) [כב] כל מקום שאמרנו בהלכות אלו שתי אחיות -- אחד שתי אחיות, או אישה ובתה, או אישה ובת בתה, וכיוצא בה: עניין הדברים -- שהן שתי נשים שהאחת מהן ערווה עם האחרת, ואי אפשר לישא שתיהן משום ערווה. וכן כל מקום שנאמר אחות אשתו, או אחות יבמתו -- אחד אחותה, או אימה, או בתה: עניין הדברים -- אחת מקרובותיה, שהן ערווה עימה.

---

הלכות ייבום וחליצה פרק ח

א) מי שקידש אחת משתי אחיות, ואין ידוע איזו מהן קידש, ומת, ולו אח אחד -- חולץ לשתיהן, כדי להתירן לאחרים. היו לו שני אחין -- אחד חולץ לאחת מהן בתחילה, והשני מייבם לשנייה על כל פנים: אם זו היא שקידש אחיו, הרי ייבם אותה; ואם אינה אשת אחיו, הרי נשא אישה משאר הנשים, ואחותה שהייתה אשת אחיו, כבר נחלצה. אבל לא ייבם האחת תחילה -- שמא האחרת היא אשת אחיו, ונמצא שנשא קרובת זקוקתו; קדמו שני האחים, וכנסו שתי היבמות -- אין מוציאין מידם.

ב) שניים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע אי זו קידש, וזה אינו יודע אי זו קידש, ומתו שניהן -- לזה אח, ולזה אח -- זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן. לזה אח אחד, ולזה שניים -- היחידי, חולץ לשתיהן בתחילה; והשניים, אחד חולץ ראשון, והשני מייבם. ואם קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם -- ואפילו היו כוהנים: שהחליצה שחלץ היחידי, מספק חלץ; והחלוצה אסורה לכוהן מדברי סופרים, ובספק חלוצה לא גזרו.

ג) היו לזה שני אחים, ולזה שני אחים -- אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת; ואחר כך האח השני של זה מייבם חלוצתו של זה, והאח השני של זה מייבם חלוצתו של זה. קדמו שני אחים, וחלצו לשתיהן -- לא ייבמו שני האחים האחרים; אלא אחד חולץ בתחילה, ואחד מייבם לשנייה. ואם קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם.

ד) האישה שהיו לה בנים, והיו לכלתה בנים, ונתעברה האישה ונתעברה כלתה, וילדו שתיהן במחבואה אחת, ונתערבו שני הילדים והגדילו התערובות, ונשאו נשים ומתו -- כיצד הן ניתרות -- בני הכלה חולצין לשתיהן תחילה, ולא מייבמין: שכל אחת משתיהן -- ספק שהיא אשת אחיו ותהיה מותרת לו, ספק שהיא אשת אחי אביו והיא ערווה עליו. אבל בני הזקנה, או חולצין או מייבמין: שאם היא זו אשת אחיו, הרי ייבמה; ואם היא אשת בן אחיו, מותרת להינשא לו -- שכבר נחלצה.

ה) מתו הבנים הידועים של זקנה ושל כלתה, והרי בני התערובות קיימין -- בני התערובות לנשי בני הזקנה, חולצין ולא מייבמין: שהיא ספק אשת אחי אביו, שהיא ערווה עליו. ולנשי בני הכלה, אחד חולץ בתחילה; ואחד מייבם על כל פנים: אם בן הכלה הוא שחלץ תחילה, הרי חלץ אשת אחיו, והשני מן התערובות הוא בן הזקנה, ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה; ואם זה שחלץ תחילה הוא בן הזקנה, הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה כלום, והשני מן התערובות הוא בן הכלה, והרי ייבם אשת אחיו.

ו) מי שלא שהת אחר בעלה שלושה חודשים, ונישאת וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון, והיו לה בנים מן הראשון ומן השני -- אם מת זה הבן הספק, בני הראשון ובני האחרון חולצין לאשתו; ולא מייבמין: שכל אחד מהן שיבוא לייבם, שמא אינו אחיו מאביו; והרי הוא אחיו מאימו בודאי, ואשת אחיו מאימו אסורה על האדם לעולם משום ערווה. וכן זה הבן הספק -- חולץ לנשותיהן, ולא מייבם.

ז) היה בן לראשון ובן לשני, שלא מאישה זו שנישאת בתוך זמן, ומת אחד מהן -- הרי זה הבן הספק, חולץ לאשת זה שמת או מייבם: שאם אחיו מאביו הוא, הרי ייבם את אשתו; ואם אינו אחיו מאביו -- הרי אין ביניהן אחווה כלל, לפיכך מותר לו לישא את אשתו.

ח) מת הבן הספק -- אחד משני הבנים הודאין, חולץ לאשתו תחילה; והשני, מייבם על כל פנים: אם אחיו הוא, הרי ייבם את אשתו; ואם אינו אחיו, ובן האב האחר הוא -- הרי נחלצה מאחי בעלה.

ט) מי שהלך בעלה למדינה אחרת, ושמעה שמת ונישאת, ואחר כך בא הבעל הראשון, ומתו שניהן, ולזה אחים ולזה אחים -- אחיו של זה ואחיו של זה, חולצין ולא מייבמין.

י) חמש נשים שהיה לכל אחת מהן בן ידוע, ונתעברו חמשתן וילדו כאחת במחבואה, ונתערבו הוולדות והגדילו התערובות, ונשאו נשים ומתו החמישה אנשים, ונפלו חמש הנשים לפני החמישה הבנים הודאין, שאין אחד מהן יודע איזו היא אשת אחיו -- כיצד תקנתן -- ארבעה מהן, חולצין לאחת תחילה; והחמישי, יישא זו שנחלצה ארבע חליצות על כל פנים.

יא) כיצד, אם אשת אחיו היא, הרי ייבם אותה; ואם אינה אשת אחיו, הרי היא אשת אח אחד מהארבעה, והרי חלצו לה ארבעתן, תחילה. וכן השנייה, חולצין לה ארבעה, והאחד מן הארבעה, זה שנשא הראשונה; והחמישי, יישאנה. עד שנמצאו הבנים החמישה, נשאו החמש נשים, אחר שנחלצה כל אחת מהן, ארבע חליצות.

יב) ולעולם היזהר בכל הספקות בעיקרים אלו -- שכל מי שנסתפק לך שמא בת חליצה היא לאיש זה, או אינה צריכה לחליצה ממנו, אינה ניתרת להינשא לזר, עד שיחלוץ לה אותו האיש; וכל מי שיסתפק לך שמא ביאתה אסורה על איש זה, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים, אינה מתייבמת לו. וכל שנחלצה חליצה מעולה, או נבעלה בעילה כשרה -- הותרה צרתה לזר.

יג) ועל דרך זו תבין ותורה, בכל הספקות שיארעו לעניין ייבום וחליצה -- שהרי ביארנו כל העיקרין שעליהן תסמוך ותדע מי הוא שחולץ, ומי הוא שמייבם, ומי היא הפטורה מן החליצה ומן הייבום, ומי היא הראוייה לייבום.