The Weekly Aliyot

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות נדרים פרק יג

א) מפר אדם או מקיים דברי אשתו או בתו בכל לשון, ואף על פי שאינה מכרת -- שאין האישה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום. [ב] וכיצד מפר -- אומר, מופר, או בטיל, או אין נדר זה כלום, וכיוצא בדברים שעניינם עקירת הנדר מעיקרו: בין בפניה בין שלא בפניה.

ב) אבל אם אמר לה, אי אפשי שתידורי, או אין כאן נדר -- הרי זה לא הפר; וכן האומר לאשתו או לבתו, מחול ליך, או מותר ליך, או שרוי ליך, וכל כיוצא בעניין זה -- לא אמר כלום: שאין האב והבעל מתיר כמו החכם, אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפרו.

ג) וכיצד מקיים -- כגון שיאמר לה, קיים ליכי, או יפה נדרת, או אין כמותך, או אילו לא נדרת הייתי מדירך, וכל כיוצא בדברים שמשמען שרצה בנדר זה.

ד) המבטל נדרי אשתו או בתו -- אינו צריך לומר כלום, ונתבטלו כל הנדרים. [ה] ומה הוא הביטול, שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו. אבל ההפרה, אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה, אם רצת עושה, ואם רצת אינה עושה.

ה) [ו] כיצד, נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה, ואמר לה, מופר ליך -- הרי זה הפר, ומותרת לאכול ולשתות; נטל ונתן לה, ואמר לה, טלי ואכלי טלי ושתי -- הרי זו אוכלת ושותה, והנדר בטיל מאליו.

ו) [ז] המפר נדרי בתו או אשתו, צריך להוציא בשפתיו; ואם הפר בליבו, אינו מופר. אבל המבטל, אינו צריך להוציא בשפתיו; אלא מבטל בליבו בלבד, וכופה אותה לעשות -- בין עשת בין לא עשת, בטיל הנדר.

ז) [ח] מפרין נדרים בשבת, בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת; ולא יאמר לה בשבת, מופר ליך, כדרך שאומר בחול -- אלא מבטל בליבו, ואומר לה, טלי אכלי טלי ושתי, וכיוצא בזה.

ח) [ט] האומר לאשתו או לבתו, כל הנדרים שתידורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני, הרי הן קיימין, או הרי הן מופרין -- לא אמר כלום. עשה שליח להפר לה, או להקים לה -- אינו כלום, שנאמר "אישה יקימנו, ואישה יפרנו" (במדבר ל,יד); וכן האב -- בעצמו, ולא בשלוחו.

ט) [י] אסרה עצמה בתאנים וענבים, בין בנדר בין בשבועה, בין שאסרה עצמה בכל המין, בין שאמרה תאנים וענבים אלו, וקיים לתאנים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאנים -- מה שקיים קיים, ומה שהפר מופר; וכן כל כיוצא בזה. ואין אומרין בהפרה, נדר שהופר מקצתו הופר כולו, כדרך שאומרין בהתרה.

י) [יא] מי שנדרה אשתו, ושמע והתפיס עצמו בנדרה -- אינו יכול להפר, שהרי קיים לה; נדר הוא, והתפיסה עצמה בנדרו -- מפר את שלה, ושלו קיים. [יב] כיצד, שמע אשתו או בתו אומרת, הריני נזירה, ואמר ואני -- אינו יכול להפר, ושניהם נזירים; אמר הוא, הריני נזיר, ושמעה היא, ואמרה ואני -- מפר לה, ושלו קיים. וכן כל כיוצא בזה.

יא) [יג] נדר לעצמו, והדירה כמותו, וגמר בליבו להדירה, ואמרה אמן -- הרי זה אינו יכול להפר; ואם נדר והדירה דרך שאילה, לידע מה בליבה, כמי שאומר לה, התרצי בנדר זה להיות כמותי או לא, ואמרה אמן -- הרי זה מפר לה.

יב) [יד] כיצד, אמר לה הריני נזיר, ואת, כלומר ואת נזירה כמותי, ואמרה אמן -- אינו יכול להפר לה; אמר לה הריני נזיר, ומה תאמרי האת נזירה כמותי, ואמרה אמן -- הרי זה יפר. ואם הפר לה, שלו בטיל -- שזה כמי שתלה נדרו בנדרה. אמרה לו הריני נזירה, ואתה, ואמר אמן -- אינו יכול להפר. וכן כל כיוצא בזה.

יג) [טו] האישה שנדרה, ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני, ושמע אביה או בעלה והפר לה -- שלה מופר; וזה שהתפיס עצמו, חייב.

יד) [טז] האישה שאין לה בעל ואינה ברשות אב, ואמרה הרי הבשר אסור עליי לאחר שלושים יום, ונישאת בתוך שלושים יום -- אף על פי שבשעה שחל הנדר הרי היא ברשות הבעל, אינו יכול להפר: שבשעת הנדר לא הייתה ברשותו, ועל זה נאמר "ונדר אלמנה, וגרושה..." (במדבר ל,י) -- ואפילו הייתה מאורסת לו בשעת הנדר, שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שביארנו.

טו) [יז] נדרה תחת בעלה שיהיה הבשר אסור עליה לאחר שלושים יום, או שתהיה נזירה לאחר שלושים יום, והפר לה בעלה, ומת או גירשה בתוך שלושים יום -- אף על פי שבשעה שהיה לנדר לחול, הרי היא גרושה או אלמנה -- הרי זו מותרת, שכבר הפר לה נדר זה.

טז) [יח] אלמנה וגרושה שאמרה, הריני אסורה ביין כשאינשא, ונישאת -- אין הבעל יכול להפר; אמרה והיא תחת בעלה, הריני אסורה בבשר כשאתגרש -- הרי הבעל מפר, וכשתתגרש תהיה מותרת.

יז) [יט] המקיים בליבו, הרי זה קיים. והמפר בליבו, אינו מופר, כמו שביארנו; לפיכך אם הפר בליבו, הרי זה יכול לחזור ולקיים. ואם קיים בליבו, אינו יכול לחזור ולהפר -- אלא אם חזר בתוך כדי דיבור: שלא יהא כוח דברים שבליבו, גדול מכוח מוציא בשפתיו.

יח) [כ] המקיים נדרי בתו או אשתו, וניחם -- הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו, וחוזר ומפר לה בו ביום; אבל אם הפר לה, וניחם -- אינו יכול להישאל לחכם, כדי שיחזור ויקיים.

יט) [כא] נערה מאורסה שנדרה, וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו, והפר לה האחר -- אף על פי שנשאל לחכם והתיר לו הקמתו, אינו חוזר ומפר לה עם האחר שכבר הפר לה: שאין להם להפר אלא שניהם כאחד.

כ) [כב] אמר לבתו או לאשתו, קיים ליך קיים ליך, ונשאל על הקמה הראשונה -- הרי השנייה חלה עליו. אמר לה קיים ליך ומופר ליך, ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה -- הרי זה מופר: שאין ההקמה מועיל אחר ההפרה. אמר לה קיים ומופר, בבת אחת -- הרי זה קיים.

כא) אמר לה קיים ליך היום, הרי זה קיים לעולם; אמר לה מופר ליך למחר, אינו מופר -- שהרי קיימו היום, ולמחר אינו יכול להפר. אמר לה קיים ליך שעה אחת, ועבר היום ולא הפר -- הרי זה קיים: ואין אומרין שזה כמי שאמר לה הרי מופר ליך לאחר שעה, שהרי לא הוציא הפרה מפיו.

כב) אמר לה קיים ליכי שעה אחת, וכשעברה השעה אמר לה מופר ליך -- הרי זה ספק, ולפיכך אסורה בנדרה; ואם עברה על נדרה, אינה לוקה.

כג) מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו, ולתקן מעשיו -- הרי זה נאה ומשובח. כיצד, כגון מי שהיה זולל, ואסר עליו הבשר שנה או שתיים, או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם; וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות, או הנית אנשי מדינה זו; וכן מי שהיה מתגאה ביופייו, ונדר בנזיר; וכיוצא בנדרים אלו: כולן, דרך עבודה לה' הן; ובנדרים אלו וכיוצא בהן, אמרו חכמים -- סייג לפרישות, נדרים.

כד) ואף על פי שהן עבודה -- לא ירבה אדם בנדרי איסור, ולא ירגיל עצמו בהן; אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן, בלא נדר. [כה] אמרו חכמים, כל הנודר כאילו בנה במה; ואם עבר ונדר -- מצוה להישאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו.

כה) במה דברים אמורים, בנדרי איסר; אבל נדרי הקדש, מצוה לקיימן ולא יישאל עליהן אלא מדוחק, שנאמר "נדריי, לה' אשלם" (תהילים קטז,יד).